גודל טקסט      
דלג על בר עליון
בר עליון

הגדה של פסח/ הבה נתחכמה לו

11/04/2003
   

בימים אלה ראה או הספר "הגדת נחמה", עיונים של נחמה ליבוביץ בהגדת פסח, בעריכת יצחק ריינר ושמואל פירס, בהוצאת "אורים" – ואם ארחיב על קסם הפרשנות של ליבוביץ אהיה כמביא מים לים, ובכל זאת לא מיותר להביא דבר אחד מהספר, כגון פרשנות הרמב"ן, בלשונה של נחמה ליבוביץ, לפסוק: "הבה נתחכמה לו. מדוע למצרים להתחכם עם בני ישראל? מדוע שהאימפריה המצרית לא תכה מיד את המיעוט הזה בחרב? ובכן, לדעת הרמב"ן, פרעה לא היכה את בני ישראל בחרב מחמת תחושה של עוול, הרי פרעה הקודם הזמין אותם למצרים, ומחמת רגש בושה: מה יאמרו על פרעה בארצות אחרות. וכן החשש מפני דעת הקהל במצרים עצמה, שבני ישראל היו שכניהם ולא היתה להם טענה ממשית נגדם. וכן מפני החשש שבני ישראל ישיבו מלחמה שערה, וגם כשיובסו יפילו חללים רבים במצרים. לכן "הבה נתחכמה לו", נכה אותו בעורמה, בשלבים. והבטחתי לעצמי שחלק מדברי התורה בסדר הזה יהיו על פי "הגדת נחמה", שרוב דבריה גם עמוקים וגם מתוקים.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד