גודל טקסט      
דלג על בר עליון
בר עליון

גיליון מיוחד של "שישי" ליום הכיפורים ולסוכות

24/09/2004
 
 

מלחמה, תפילה, מנהג, סוד גמר חתימה טובה לכל בית ישראל

 

התבקשתי על ידי רבים להקדיש גם גיליון זה ליום הכיפורים ולסוכות. ותמיד בקשת קוראים חביבה עליי, כי הם עילת "שישי". עילת במובן מחולל: "אתה עוללת". והנה דברים מכיפור וסוכות: מלחמה, הלכה, מנהג, מעשה שהיה, תפילה שנענתה. ונדרשתי להשיב מיד עטרת "יקירתי", וגם הוספתי משהו מענייני השבוע: מדונה והקבלה.

וכיוון שגם בעשרת ימי תשובה ממשיכים ביישובו של עולם, הפרק הראשון כאן הינו תשובה לשאלה הנובעת ממצוקת יחיד, שהיא אף מצוקת רבים. גמר חתימה טובה לכל בית ישראל, ושנה טובה לנו ולגר הגר בתוכנו.

 

בעניין אשתך ואמך (הלכה)

א.פ. מכובדי, כבר עניתי לך בעל–פה לפני כחודשיים, והנה בימים אלה, ימי החגים, רבו שאלות כשאלתך: המיתון מכריח אותך להתגורר אצל אמך, אבל אשתך מסרבת בטענה שאמך (חמותה) מענה אותה בדיבור, ומציקה לה תמיד, ובוודאי שכך אם תתגוררו אצלה.

ההלכה קשובה לאשתך: זכותה לחיים שיש בהם כבוד. המיתון כשלעצמו אינו מבטל את זכויותיה. כלומר: "שומעין לה". והכל בתנאי שאין זו העמדת פנים תפנוקית של אשתך. תפנוק? תתכבד ותתגורר איתך אצל אמך, עד שירווח לכם כלכלית. וראה בעניין זה גם את שו"ת הגאון יצחק אלפסי (הרי"ף, 1013–1103, אלג'יריה, מרוקו, ספרד). הגאון מווילנא איחל בצוואתו שלום בין אישה לחמותה.

 

גורודיש: "זדים הליצוני" (קסטה)

ב–1987, לפני שנסעתי אליו לבאנגי, אפריקה, שמואל גורודיש גילה לי בטלפון שראייתו נחלשת,

ומוטב שאביא איתי כמה קסטות זמר, ולא ספרים. הבאתי ארצי ואיינשטיין, וכן קסטה של הרב יהושע יגל מתפלל את תפילות הימים הנוראים. ובאחת הנסיעות, בקומנדקר הצרפתי שלו, שמענו את הרב יגל, ולאחר מכן גורודיש החל מזמר את "זדים הליצוני, הליצוני עד מאוד, מתורתך לא נטיתי" (תהילים קי"ט). זמירה ניחרת, מרחמת על עצמה, מעוררת צער, בעיניים עצומות, אצבעותיו מתופפות על ההגה.

 

סוכת חברו (מצווה)

הסוכה ריקה מאדם? אתה רשאי לשבת בה, לאכול בה, ואין זו הסגת גבול. מדוע? כי נוח לו לאדם שתעשה מצווה בממונו. זו הנחת–על הלכתית.

 

ארץ אוכלת יושביה (מלחמת כיפור)

בהפוגה הראשונה שחררו אותי, וחזרתי לניו–יורק, וכבר למחרת נסעתי לברוקלין לנחם את ר' שימון על נפילת בנו במלחמה. ור' שימון ידע מדוע נפל בנו, ששנה קודם לכן עלה מברוקלין לישראל. מדוע? על שלא נזהר בתפילה ובמצוות בישראל יותר מכפי שנזהר בברוקלין. ופתח את "ספר כל בו", שנדפס לראשונה בנאפולי בשנת 1490, וקרא ממנו: "אינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין". ארץ ישראל היא הפלטין (ארמון). חוץ לארץ הוא חוץ לפלטין. מי שעולה לארץ ישראל ייזהר בתפילה ובמצוות יותר מכפי שנזהר במקומו בחו"ל. ר' שימון סגר את הספר והוסיף: "זה הפירוש של 'ארץ אוכלת יושביה'".

 

אבולעפיה: תפילה שנענתה (כיפור)

מאז מלחמת כיפור, בכל ערב כיפור מתקשר איתי ידידי המעולה, אברהם בן שמואל אבולעפיה (המאה ה–13), הנקרא בפי כל אוהביו "אברהם הרואה". והוא מקובל של "חוכמת הצירוף", ומחברם של ספרים רבים, וביניהם "גן נעול" שהוא פירוש ל"ספר היצירה". וכבר האפיפיור ניקולאוס דן אותו לשריפה, אבל המלאך המית את ניקולאוס קודם ששרף את "אברהם הרואה".

ומה הוא מבקש ממני אחת לשנה, מאז מלחמת כיפור? שאחזור על תפילת צאצאו שפגשתי במלחמה, ב"לקקן". שאחזור על תפילתו מילה מילה, ועל נגינת המילים.

ב"לקקן", בלילה, צאצאו גילה לי שהוא צאצאו, ומיד נפלתי על צווארו, ומיד קיבלנו על עצמנו להסתיר כאן את הצאצאות, ואת ידיעותיי באברהם אבולעפיה, שאין אלה המקום והזמן לכך, ושלא נהיה כמתעתעים בעיני החיילים כאן. וצאצאו התפלל להיהרג במלחמה זו במיתה אחת בלבד: או במים, או באש, או בחרב, או בחניקה. ונהרג בשתיים: גם באש וגם במים (נורה וטבע).

והנה בכיפור שעבר, אברהם אבולעפיה ידידי הודיע לי שהודיעו לו בשמים, שצאצאו ביקש להיהרג בשתי מיתות, ולא באחת, בשביל שקידוש השם שלו יהיה ברור, והנה תפילתו נענתה. ולפי הרגשתי, בערב כיפור זה אברהם הרואה לא יתקשר איתי. אם יתקשר, בוודאי אפרסם זאת ברבים.

 

משיח לפי תומו (עגונה)

השבוי המצרי אמר שהחיילים שלנו שהיו בצד, ליד גדת התעלה, נפגעו מפצצה, נהרגו, נפלו למים, נסחפו. השבוי היה כמשיח (מדבר) לפי תומו. כלומר, סתם סיפר לתומו מה שראה. הצעתי לסמל–דת שירשום במדויק מה שהשבוי מספר, כי אחד החיילים נשוי, וכשיבררו, באין גופה מזוהה, אם אשתו עגונה, לפי ההלכה, אז תהיה משמעות למה שהשבוי אומר, כי הוא משיח לפי תומו.

ומבחינת ההלכה, מי שאינו יודע שהוא מעיד, והוא משיח לפי תומו, הוא העד האידיאלי. מדוע? כי הוא משוחרר מ"חרדת העד" מול המערכת המשפטית. כלומר, הוא אותנטי. מזבח בעצמו בוכה על עגונה.

 

עיר שאין בה עשרה (תפילה)

בשנות השלושים הגיעה לסבי, הרב יצחק יעקב וכטפוגל, שאלה ממושב קטן בצפון פורטוגל: הם שם רק עשרה יהודים, והנה לפני הימים הנוראים אחד מהם מבקש לנסוע לעיר הגדולה. ותשובת הרב וכטפוגל: "אתם רשאים לכוף אותו שיישאר במקומו. ואתם רשאים לשכור מאינשהו יהודי שיהיה במקומו להצטרף למניין. ואם שכרתם, הוא מחויב כדי עשירית מזה".

 

כיפור: מחלל שבת (הלכה)

אם מחלל שבת בפרהסיה זכה (קנה) באחת העליות לתורה ביום הכיפורים, בכל זאת מותר להעלותו. מדוע? "מפני חשש איבה". ראה "תורת המועדים" מאת הגאון עובדיה יוסף, בעריכת הרב דוד יוסף. איזו איבה? איבת הנפסל לעלייה לתורה כלפי פוסליו. מדוע נחשוש מאיבתו והוא מחלל שבת בפרהסיה?! כי העולם נברא בשביל אהבה והרמוניה. זאת ועוד זאת: בשכבר הימים, בקהילות היהודיות החרדיות, מחלל שבת בפרהסיה מרד ביודעין בקב"ה ופרש מהקהילה - ואילו היום אין זו

מרידה ואין זו פרישה, אלא נורמה. ואם אין הוא מורד ופורש, נעלה אותו בפועל לתורה.

 

קדיש בניו–יורק (ארמית)

רוחות חדשות נשבו בבית הכנסת שלנו בניו–יורק (1973), ולאחר המלחמה, כשזכרו את הנופלים, היה מי שביקש לתרגם את הקדיש מארמית לעברית. מה לו ולארמית. אמרנו לו, אדרבה. ניסה לתרגם, והעברית לא נענתה לו, ויצאה בלולה, פגומה, לאה, חסרת הוד. ומדוע אין לתרגמו? כי המלאכים אינם יודעים ארמית, ולכן אין בכוחם לחסום קדישים מלהגיע לכיסא הכבוד.

ומדוע יחסמו? "כי המלאכים אין טבעם לעשות רק טוב".

וזה מודפס בכמה מקורות. ובכלל יתרון המלאכים על בני האדם, לעתים מוטל בספק.

 

סוכה על הדוברה (התעלה)

במלחמת כיפור בנינו בלי בעיות סוכה קטנה על הדוברה, קצת נתמכת בדופן תא ההגאים. וזה היה כשר לגמרי, כי מותר לסוכה לנוע. בשומקום לא כתוב שאל לה לנוע. אפילו להפך: "העושה סוכה בראש העגלה, או בראש הספינה - כשרה".

 

בעניין החזן (כיפורים)

מי שהתקוטט עם אשתו, עזבה ונסע לעיר אחרת - אינו ראוי להיות חזן ביום הכיפורים. על אשתו אינו

מרחם, ואיך זה יוביל את תחינותינו אל כיסא הכבוד. מי שנשא אישה שנייה על אשתו הראשונה, שאבדה שפיותה, גם אם בהיתר מאה רבנים - אינו ראוי להיות חזן ביום הכיפורים. כי יש חשש שאבק רשעות דבק בו. ועוד תקנות בעניין החזן ראה גם ב"ספר מטה אפרים" מאת הרב אפרים זלמן מרגליות (ברודי, 1760–1828).

 

בעניין קדיש יתום (תאריך)

לאחר המלחמה, הגיע בחלום ר' נחמן לחסיד אחד שלו, ואמר לו שיפיץ את זה לחסידיו: "כל יתום שאינו יודע יום מיתתו של אביו במלחמה, יברור לו יום אחד בשנה, ואם יודע את החודש, יקבע לו את היום האחרון של אותו חודש". והחסיד שאל: "ואם לא יאמינו לי?" - ענה לו ר' נחמן: "מה, נהיית לי משה רבנו?!... טוב, במחשבה שנייה, אל תגלה דבר על שיחה זו שלנו, ותפנה את האנשים שלנו בעניין זה לשו"ת החתם סופר, שכך בדיוק הוא הדין".

 

בעניין מדונה (קבלה)

מדונה עושה קמפיין לקבלה? הנה משהו בעניין קבלה ותמימים: סבי, הרב יצחק יעקב וכטפוגל, ראש ישיבת מאה שערים, היה סבלני לאין גבול גם כלפי תמימים שנפלו בשבי קבליסטים למיניהם - עד שביום אחד באו אליו שני תמימים, כל אחד לחוד, שהחלו מסכנים לקרוא ב"ספר היצירה", ואחד שאל אותו: האם עגל שנעשה על פי "ספר היצירה" חייב שחיטה כשרה? ואחד שאל אותו: האם אדם שנעשה לפי "ספר היצירה" כשר להצטרף למניין? מרוב בהלה מהם, ומרוב עצבות עליהם ועל כל

בית ישראל, סבא צם באותו יום, ולמחרת הוציא מהמגירה את טיוטת קול הקורא של הרב אברמסקי נגד הקבליסטים המטפישים את הציבור, וכבר שקל להצטרף לרב אברמסקי, ולחתום.

 

יקירתי

יקירתי, עוד לא המציאו מייק–אפ לשעמום.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד